x

מכתב תודה

 

לכבוד דורית אגיב מנכ"ל APM

 

בחרתי לכתוב מכתב זה כמכתב אישי, וזוהי הסיבה שויתרתי בו על "הנדון". כולי תקווה שתסלחי לי על כך.

אתחיל דווקא מהסוף ואדגיש: זהו אינו מכתב תודה. זהו מכתב אסיר תודה ומלא התפעלות.

הנני מועמדת בחברתכם מזה כמעט שנה. לא ייאמן שעבר כל כך הרבה זמן מאז שהתחלתי בחיפושיי אחר עבודה חדשה, אך מי כמוך ודאי יודעת, שהשנתיים האחרונות היו קשות תעסוקתית, ואני – כמו מנהלים רבים במשק, מצאתי עצמי בתוך תהליכים ארוכים ומתישים, שבסופם ציפתה לי בכל פעם הפתעה מסוג אחר: פעם קידמו מועמד פנימי, פעם אחרת המנכ"ל "הצניח" מועמד משלו, משרות הוקפאו, מנכ"לים התחלפו – ואני, שהגעתי תמיד לשלבים הסופיים – נותרתי עם אותה תוצאה מאכזבת – לא כלום.

ההיתקלות הראשונית שלי בחברת APM הייתה מול גלי. היא התקשרה להציע משרה שלא התאימה, ונוצרה שיחה נעימה, פתוחה וגלויה, שבמהלכה סיפרתי לה על מועמדותי לתפקיד בחברה מסוימת. גלי, מבלי להכיר אותי כלל – ובידיעה ברורה שעמלת השמה לא תצא לה מזה – מייד אמרה:

"יש לי קשרים שם. אני בודקת לך!". מאז נשארנו בקשר רציף. התקשרתי להתייעץ, מתנצלת בכל פעם ומבקשת מגלי: "אם זה נראה לך לא הולם להתייעץ איתך לגבי משרה שלא את הפנית אותי אליה – בבקשה תאמרי לי". וגלי, בסבלנות שאת עצמך ודאי מכירה היטב ובקולה הרך והנעים ענתה תמיד את אותה התשובה: "מה פתאום? זה בסדר גמור, תרגישי חופשי".

אותה משרה מדוברת נפלה מאחת הסיבות שרשמתי מעלה.

לאחר זמן קצר ביקשתי מגלי להיפגש לראיון אצלה. היא נעתרה מייד. הגעתי למשרדכם, ופגשתי בחורה מדהימה ואשת מקצוע מעולה - בדיוק כמו בשיחות הטלפון שהתנהלו בינינו – רק עוד יותר.. (לא חשבתי שאפשר להיות יותר ממה שכבר הכרתי, אבל לגלי, כך נראה – סטנדרטים משלה..).

אחרי עוד פרק זמן קצר, גלי יצרה קשר ואמרה שיש לה משרה בשבילי בחברת "ת". היא סיפרה על התפקיד ועל החברה במקצועיות ובבהירות רבה, תוך שהיא מרבה בפרטים כאילו הייתה אחת העובדות שם. עוד הוסיפה ואמרה: "ציפיות השכר אינן תואמות, אבל התפקיד תפור עלייך. ברגע שהם יראו אותך – הם ישלמו!"

אין מה לומר – נדלקתי. הן על החברה והן על התפקיד. התחלתי תהליך שארך כחודשיים, עם המון עיכובים מצד "ת". ראיון, מרכז הערכה, ראיון נוסף – זה לא נגמר. המעברים בין שלב לשלב ארכו זמן רב, אך גלי לא עזבה אותי לרגע לאורך כל הדרך. לקראת שלב סופי ביותר, היא יצאה לחופשת לידה במזל טוב, והמשרה – לאכזבתי הרבה – הוקפאה.

בכל הזמן הזה לאחר הקפאת המשרה, הייתי בקשר מדי פעם עם לירון, שהייתה גם היא אדיבה  ונעימה מאוד.


 

 

לפני כשבועיים התקשרה רכזת גיוס מ"ת". הם הפשירו את המשרה וזימנו אותי לפגישה עימם. יצאתי מהפגישה בתחושות מעורבות והתקשרתי נסערת ללירון. היא לא הייתה וזכיתי בשירלי.

אבל ממש זכיתי.

לא דמיינתי לעצמי, שמישהי שמעולם לא דיברה איתי או פגשה בי קודם לכן, תצליח להירתם לעזרתי בכזה רצון טוב ובחפץ לב. סיפרתי לה את השתלשלות העניינים בקצרה – ותוך דקות ספורות היא כבר הבינה הכול, והתחילה לעבוד בדיוק מהמקום בו גלי עצרה. השיחה הראשונה בינינו נמשכה 20 דקות. אלה היו בדיוק 20 הדקות שהייתי זקוקה להן. שירלי ידעה למצוא בדיוק את המילים הנכונות להרגיע אותי. היא הבטיחה לפעול - וקיימה! אף שלא קיבלה תשובות ברורות מהחברה, חזרה לעדכן אותי.

זאת יושרה!

 

בסוף אותו יום קיבלתי תשובה חיובית מ"ת", והתקשרתי לשירלי לשתף אותה בשמחתי. ההתרגשות, האמפתיה וההזדהות שהיא הצליחה לגלות הדהימו אותי שוב. הרגשתי חום שהציף את ליבי ממש באופן פיזי! אבל גם כאן זה לא נעצר. שירלי המשיכה להתקשר ולהתעניין מה נסגר ואיך נסגר, וכשהבעתי חוסר שביעות רצון לגבי סעיף מסוים בחוזה – היא אף הציעה להתערב. בסופו של דבר החלטנו יחד שנכון יותר יהיה שלא להתערב, אבל עצם הנכונות ריגשה אותי מאוד.

 

דורית יקרה,

יש לך צוות לתפארת, שכל מנהל יוכל רק להתקנא בו. במהלך השנה האחרונה נתקלתי בחברות השמה רבות, ולצערי הרב - המצב מביש; סבלנות שואפת לאפס, אינטליגנציה רגשית נמוכה ביותר ויחס מזלזל במועמדים (הצלחתי להבחין ביחס כזה לא רק כלפיי, אלא גם כלפי מועמדים אחרים). מבטיחים לחזור – וא?ין, מבטיחים שיטפלו – וכלום! הייתי צריכה ממש "לנהל" כל חברת השמה שהייתי בקשר איתה, תוך מעקב צמוד ורציף, או במילים אחרות – "אישית לוחצת".

רק אצלכן יכולתי לישון בשקט. כי כשגלי, לירון או שירלי הבטיחו שיחזרו, הן כנראה התכוונו לזה – כי עובדה מוגמרת היא שהן אכן קיימו. בחוויה שלי נתקלתי בצוות מדויק, אכפתי, סבלני וסובלני, לומד ואינטליגנטי להפליא, מתאמץ ומקצועי ביותר (לא מאמינה שאחרת מאשר גלי, הייתה מסוגלת לזהות שאני מתאימה למשרה הספציפית הזו – כיוון שהתפקיד הוא לא בדיוק מה שעשיתי עד כה – ובשביל להבחין בהתאמה שכזו נדרשים מעוף ומקצוענות).

ומה שהכי מדהים – הן רגועות ומרגיעות, נינוחות מאוד אך לא מרשות לעצמן להירדם!

 

ועל אף שכבר הכברתי כאן במילים – אין לי מילים! איזו זכות ענקית נפלה בחלקי להיות מועמדת אצלכן.

בקשה לי אלייך – שמרי עליהן. כל אחת מהן היא נכס אדיר שערכו לא יסולא בפז.

 

גלי, לירון ושירלי (ע"פ סדר הופעתכן מולי על ציר הזמן בחיי):

קורצתן מחומר איכותי ומשובח ביותר. אין ספק שאתן ליגה אחרת!

תענוג לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך (במקרה שלי נשים): רגישות, מרגישות ומרגשות.

תודה, תודה ושוב תודה מקרב לב שעזרתן לי לעבור את התקופה המתישה הזו. תודה שהייתן שם תמיד – בין אם זה היה כדי לנגב לי את הדמעות על עוד אכזבה, או כדי לחמם לי את הלב בגאווה. יישר כוח!

 

 

 

 בהערכה אין קץ,

אורית ס.

 

x